פסק-דין בתיק ב"ל 14854-12-10

1.         זהו ערעור לפי סעיף 210 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת וועדת העררים לניידות מיום 7.11.10 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי הממצאים אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת בתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות (להלן: "ההחלטה").

2.         טענות המערער:

2.1        המערער נפגע בתאונת דרכים בחודש 1.08 ואובחן כמי שסובל ב- RSD ברגלו. וועדה בדרג ראשון קבעה כי הבעיה ממנה סובל המערער איננה נמצאת ברשימת הליקויים שבגינה ניתן לקבוע נכות בתחום הניידות. על החלטה זו הוגש ערר וכן צורף חומר רפואי נוסף שכלל מכתב פרופ' איזנברג שקבע כי הבעיה ממנה סובל המערער מקבילה לבעיית CRPS המהווה קטיעה וזאת מן הטעם כי בעניינו של המערער מדובר בקטיעה תפקודית של הרגל.

2.2        כמו כן, צורפה חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית משפט פרופ' ירניצקי שקבע למערער 40% נכות בגין בעיית ה- RSD וציין כי יש להביא בחשבון את חוסר היכולת לסבול גירוי חיצוני, שינויים טרופיים שמביאים את הגף הפגועה למצב שאינו תפקודי. הוועדה לא התייחסה לכלל החומר הרפואי שהונח בפניה ולא קבעה מהן הקביעות בחומר שהונח בפניה עליהם חלקה. הוועדה לא ציינה כיצד משפיעה האבחנה על תפקוד הרגל (אותה יש להשוות לרגל משותקת לאור הכאבים העזים ומכאן המקור להשוואה לרגל קטועה) כאמור בחומר הרפואי שהונח בפניה.

2.3        היה על הוועדה להתאים סעיף מותאם.

3.         טענות המשיב:

3.1        סעיף הקרסול, סעיף ג' (7) הוא הסעיף היחידי הרלוונטי לקרסול בהסכם הניידות המדבר על 40% ניידות בקשיון פרקי הקרסול בשתי הגפיים.

            עיון בסעיף ג' לבדיקה מעלה כי בדיקת קרסול ימין תקינה לחלוטין ובדיקת קרסול שמאל אינה תקינה.

3.2        הוועדה התייחסה לטענת המערער לפיה יש לראות בו כמקרה המקביל ל- CRPS וקבעה כי לדעתה לא ניתן להתייחס למערער כמי שסובל ממקרה של CRPS שכן הנבדק משתמש בכף רגלו, נושא עליה משקל, מאפשר לבדוק קרסול וכף רגל תוך לחיצה והפעלת לחץ בכל המישורים.

            כמו כן, ציינה הוועדה כי אין נפיחות בכל הרקמות הרכות, כי הטמפרטורה דומה בשתי כפות הרגליים וכי מדידת היקפים של השוק מצביעה על הפרש של 2 ס"מ בלבד בין שתי הרגלים, דבר המבטא אטרופיה בשל שימוש מופחת.

            בשים לב לאמור קובעת הוועדה כי לא ניתן להקביל את מצבו של המערער לקטיעה (CRPS) וכי לכל היותר מדובר בירידה בטווח התנועה של קרסול שמאל המלווה בכאב ואינה ניתנת ליישום במסגרת הסכם הניידות.

דיון והכרעה:

4.         הסמכות לקבוע דרגת מוגבלותו בניידות של מבוטח על פי החוק היא לוועדה לעררים לניידות, אין לבית הדין סמכות להתערב בשיקוליה הרפואיים של הוועדה, אלא לבחון באם נפל פגם משפטי בהחלטתה.

            על פי עקרון זה תיבחן טענות הצדדים בערעור זה.

5.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

6.         לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה לעררים לניידות, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. הוועדה התייחסה לטענות המערער לעניין התאמת סעיף מתוך הסכם הניידות בשל הקבלת מצב רגלו השמאלית של המערער למצב של קטיעה.

7.         נספח א' להסכם הניידות קובע רשימת ליקויים ואת אחוזי המוגבלות לניידות לצידם (להלן: "רשימת הליקויים").

            לטענת המערער היה על הוועדה להתאים בעניינו את הסעיף בהסכם הניידות העוסק במצב של קטיעה, אלא שעיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי בניגוד לחוות דעת המערער אשר טען האמור סברה הוועדה כי אין זה המקרה בו יש להתאים סעיף מתוך הסכם הניידות משאין מצבו של המערער תואם מצב של רגל לאחר קטיעה וזאת לאחר בדיקה מקיפה שביצעה למערער.

8.         הלכה פסוקה היא כי מחלוקת בין וועדה רפואית לבין מומחה הנותן חוות דעת אין בה כשלעצמה להצדיק התערבות בית הדין (דב"ע לט/ 01-701 יעקב יודקבסקי נ' המל"ל).